פסק-דין בתיק ת"א 3700-08-08

א.         רקע כללי:

1.                  התובעת רכשה מהנתבעת משאית מנוף, מתוצרת חברת "רנו", מ.ר. 80-530-15 (להלן - המשאית), בהתאם ל" חוזה מכר לרכב" שנחתם ביניהן ביום 30.8.07 (להלן - החוזה). על פי הוראות החוזה שילמה התובעת לנתבעת, בעבור המשאית, סך כולל של 213,675 ש"ח (כולל מע"מ), מרביתו במועד חתימת החוזה ויתרתו ביום 2.9.07, עם העברת הבעלות במשאית על שם התובעת.

2.                  החוזה הינו חוזה סטנדרטי מודפס, עליו הוסיפו הצדדים את פרטי ההסכמות, דהיינו: את זהות הצדדים, פרטי המשאית, סכום המכירה וכו'. בנוסף, אחרי סעיף 4 לחוזה הסטנדרטי הוסיף מנהל הנתבעת מר חיים אסולין, בכתב ידו ובשתי שורות, סעיף נוסף, שסומן 4א, בו נכתב " מתחייב (הכוונה לנתבעת - ש.א.) אחריות מנוע + גיר שלושה חודשים + מנוף חצי שנה".

3.                  לטענת התובעת, יום אחד בלבד לאחר העברת הבעלות כבר התגלה לה שבמשאית קיימות בעיות במנוע, אשר בעטיין נגרמה צריכת שמן גבוהה. נערכו אפוא פניות לנתבעת, על מנת שתעמוד בהתחייבויותיה לפי הוראות סעיף 4א לחוזה, אך ללא הועיל.

4.                  התובעת נאלצה אפוא לטענתה, ביום 15.10.07, להכניס את המשאית לטיפולים מקיפים במוסך, שערכו עשרה ימים ועלו לה 37,595 ש"ח (כולל מע"מ). יתר על כן, לנוכח העובדה שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה, למרות שהליקויים במשאית נמשכו והתובעת נדרשה להוציא הוצאות נוספות, נאלצה התובעת למכור את המשאית בהפסד, ביום 31.1.08, בסכום של 205,000 ש"ח (כולל מע"מ).

5.                  עוד יש לציין, כי על פי האמור בחוזה, רישום מד האוץ של המשאית במועד מכירתה עמד על 374,612 ק"מ. לעומת זאת, רישום מד האוץ במוסך סאלח ביום 15.10.07 עמד על 378,000 ק"מ ומכאן שהמשאית ביצעה, בתקופה שבין רכישתה לבין המועד האמור, נסיעות למרחק כולל של 3,388 ק"מ.

6.                  על רקע זה הוגשה התובענה שלפניי, בה תובעת התובעת מהנתבעת את עלות תיקון המשאית, את ההפרש שבין המחיר בו רכשה את המשאית מהנתבעת לבין המחיר שהשיגה במכירתה, את עלות השבתת המשאית מעבודה בתקופת התיקון וכן הוצאות נוספות, כמו גם פיצויים בגין עגמת נפש.

ב.         עיקר ראיות התובעת וטענותיה:

7.                  מטעם התובעת העיד לפניי מר שבתאי כהן, מנהל התובעת. על פי גרסתו, הגם שמדובר במשאית בשווי של למעלה מ-200,000 ש"ח, התובעת לא בדקה את המשאית עובר לרכישתה משום שהוא (מר כהן) סמך על מילתו של מר אסולין, אשר טען לפניו " שהרכב מטופל, שעשה לו טיפול גדול, להניע ולנסוע..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 11).

8.                  מר כהן העיד, כי הוספת סעיף 4א לחוזה נעשתה במועד חתימת החוזה, לאחר שהוא ביקש ממר אסולין הנחה; וכדבריו: " ביקשתי ממנו הנחה כשעשינו את העסקה והוא אמר לי שיתן לי אחריות למנוע, לגיר ולמנוף במקום הנחה והסכמנו כך והוא ציין את זה" (ר' בפרוטוקול, עמ' 12 שורה 19).

9.                  ביום שלאחר העברת הבעלות במשאית הכניסה התובעת את המשאית לטיפול שגרתי, לצורך החלפת שמנים ומסננים, במוסך בו טיפלה ברכביה, היינו בחברת מוסך סאלח מרכז הצפון בע"מ, בנצרת (להלן - מוסך סלאח). והנה, במהלך הטיפול הסתבר כי בעטיין של בעיות מנוע צורכת המשאית שמן רב.

10.              לטענת מר כהן התובעת פנתה לנתבעת מספר פעמים, אך הנתבעת התעלמה מפניותיה ולא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה בסעיף 4א לחוזה. בנסיבות אלה שלח מר כהן לנתבעת, ביום 10.10.07, מכתב בעניין.

11.              בעקבות המכתב הציעה הנתבעת לתובעת לבדוק את המשאית במוסך טכנו דיזל שירותי רכב בע"מ (להלן - מוסך טכנו דיזל). כך אמנם עשתה התובעת, אך איש המקצוע במוסך טכנו דיזל טען כי הנזק במנוע נגרם כתוצאה מהתחממות; והמשאית לא טופלה.

12.              התובעת נאלצה אפוא להכניס את המשאית לטיפולים ותיקונים מקיפים במוסך סלאח. הטיפולים והתיקונים במוסך סאלח ערכו עשרה ימים ועלותם הכוללת לתובעת היתה בסך של 37,595 ש"ח (כולל מע"מ)

13.              במהלך הטיפולים האמורים, ובשל עלותם הגבוהה, הזמינה התובעת את שמאי הרכב מר יוסי שניידרמן, אשר בדק את המשאית במוסך סאלח ביום 16.10.07 (להלן - שמאי התובעת).

14.              שמאי התובעת ציין, בחוות דעתו מיום 12.11.07, כי בחן את מנוע המשאית במהלך התיקון, לאחר שפורקו ראשי המנוע והבוכנות, ומסקנתו היתה כי " סימני הנזק למנוע כפי שנמצאו בעת בדיקתי, על פי ניסיוני הינם נזק בלאי של עייפות חומר ושחיקה... הנזק למנוע הינו נזק שחיקה ועייפות ולא נזק כתוצאה מהתחממות מנוע."

15.              לטענת מר כהן, גם בשלב זה הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה. יתר על כן, הגם שהנתבעת התחייבה בפני התובעת, בעל-פה, להחליף את שסתום הדאבל המתרומם ולעשות שינוי מבנה במשרד הרישוי, על מנת שהמשאית תעמוד בתנאים ובמגבלות שנקבעו ברישיון הרכב שלה, הנתבעת לא עמדה גם בהבטחות אלה (בהקשר זה ר' גם דברי מר אסולין בפרוטוקול, עמ' 20 שורה 14).

16.              בנסיבות אלה, וכאשר הוצאות התובעת בגין המשאית לא פסקו, נאלצה כאמור התובעת למכור את המשאית בהפסד, ביום 31.1.08, בסכום של 205,000 ש"ח (כולל מע"מ). בהקשר זה הדגיש מר כהן כי המשאית עבדה באופן חלקי בלבד, ומרחק הנסיעה שביצעה אצל התובעת " זה כלום למשאית" (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 4).

ג.          עיקר ראיות הנתבעת וטענותיה: